אני זוכר את הפעם הראשונה שניסיתי לרוץ מרתון. התאמנתי חודשים, הקפדתי על תזונה, ויצאתי לדרך מלא ביטחון. אבל אחרי 30 קילומטרים, הגוף שלי פשוט סירב לשתף פעולה. כל שריר צעק מכאב, הנשימה הפכה למאבק, והקול הפנימי שלי החל ללחוש: "תפסיק, זה מספיק, אתה לא חייב את זה לעצמך." רציתי לפרוש, לוותר על הכל. הרגשתי חסר אונים מול המחסום המנטלי הזה. זה היה רגע מכריע שהראה לי עד כמה החוסן המנטלי חשוב להשגת מטרות.
כשנתקלתי בספר "לא להפסיק לעולם" של דייוויד גוגינס, גיליתי פתרון פשוט אך עוצמתי להתמודדות עם אותו קול פנימי מגביל. הספר חשף בפני את האופן שבו אנחנו יכולים לפרוץ את גבולות היכולת שלנו ולפתח חוסן מנטלי בלתי מתפשר.
התובנה המשנה-חיים מ"לא להפסיק לעולם"
התובנה המרכזית בספר היא שאנחנו תמיד מסוגלים ליותר ממה שאנחנו חושבים, ושרוב האנשים חיים רק עם 40% מהיכולת הפוטנציאלית שלהם. גוגינס קורא לזה "כלל ה-40%". המשמעות היא שגם כשאתם מרגישים שאתם קרובים לקצה, עדיין יש לכם 60% נוספים לתת. המפתח הוא לנהל שיחה עם הנפש המחוספסת שלכם ולהתמודד עם הפחדים והחסמים הפנימיים שמחזיקים אתכם מאחור.
> "המוח שלך ינסה תמיד להגן עליך, לשמור עליך בטוח ונוח. אבל הנוחות היא האויבת של ההתקדמות."
הרעיון הזה עובד מכיוון שהוא מבוסס על ההבנה שהמוח שלנו נוטה לחפש נוחות ולמנוע מאיתנו כאב. באופן אבולוציוני, המטרה של המוח הייתה לשרוד, ולאו דווקא למקסם את הפוטנציאל שלנו. כשאנחנו חווים קושי או אי נוחות, המוח משחרר אותות שמטרתם להניא אותנו מלהמשיך. גוגינס מלמד אותנו לזהות את האותות האלה, להטיל בהם ספק ולהמשיך קדימה למרותם. תחשבו על המוח כמו על אפליקציית ניווט שמנסה לנתב אתכם בדרך הקלה ביותר – לפעמים, כדי להגיע ליעד האמיתי, תצטרכו לכבות את הניווט ולבחור בדרך הקשה.
מדריך פעולה: 4 צעדים פשוטים ליישום מיידי
כדי ליישם את עקרון ה-40% מחייכם, נסו את ארבעת הצעדים הבאים:
1. זהו את הקול הפנימי
זהו את הרגעים בהם הקול הפנימי שלכם מנסה לשכנע אתכם לפרוש. זה יכול להיות בזמן אימון קשה, במהלך פרויקט מורכב בעבודה, או אפילו בשיחה קשה עם בן/בת הזוג.
הקדישו רגע כדי לשים לב לאותות הפיזיים והרגשיים שמלווים את הקול הזה.
לדוגמה, שימו לב לקצב הלב, למתח בשרירים ולמחשבות השליליות שצצות.
2. תנו שם לקול המגביל
העניקו שם לקול הפנימי המגביל שלכם. זה יכול להיות שם מצחיק, מגוחך או סתם שם ניטרלי.
הענקת שם לקול הזה עוזרת לכם ליצור ריחוק ממנו ולהבין שהוא לא באמת מייצג אתכם.
לדוגמה, תוכלו לקרוא לו "הפחדן", "העצלן" או סתם "מר נוח".
3. שאלו את עצמכם "מה עוד?"
בכל פעם שאתם מרגישים שאתם קרובים לקצה, שאלו את עצמכם "מה עוד יש לי לתת?".
הזכירו לעצמכם שאתם עדיין לא ניצלתם את כל הפוטנציאל שלכם, ושאתם מסוגלים ליותר.
נסו לדמיין את עצמכם מצליחים, וחשבו על הסיבות שבגללן אתם רוצים להמשיך.
4. צרו לעצמכם קליוס קולוסום מנטלי
דייוויד גוגינס משתמש בדימוי של קליוס קולוסום מנטלי, כלומר, מלחמה עצמית והבנה שהדבר תלוי בכם בלבד.
בצעו פעולה אחת קטנה שדוחפת אתכם מעבר לאזור הנוחות שלכם בכל יום.
זה יכול להיות לרוץ קילומטר נוסף, להרים משקל כבד יותר, או פשוט להתמודד עם משימה שדחיתם.
איך יישמתי את השיטה בחיי
אני זוכר תקופה קשה בעבודה, בה הייתי צריך לעמוד בלוח זמנים צפוף במיוחד. הרגשתי שאני קורס תחת הלחץ, וכל מה שרציתי זה לפרוש ולנוח. אבל אז נזכרתי בספר "לא להפסיק לעולם" ובכלל ה-40%. החלטתי לנסות את השיטה של גוגינס. התחלתי לזהות את הקול הפנימי המגביל שלי, שקראתי לו "הפרפקציוניסט". בכל פעם שהקול הזה ניסה לשכנע אותי לפרוש, שאלתי את עצמי "מה עוד יש לי לתת?". הייתי עושה הפסקות קצרות, יוצא להליכה קצרה, ומזכיר לעצמי את המטרה הסופית שלי.
בהתחלה התקשיתי עם זה, אבל ככל שהתמדתי, כך נעשיתי חזק יותר. גיליתי שיש לי הרבה יותר אנרגיה ויכולת ממה שחשבתי. בסופו של דבר, הצלחתי לעמוד בלוח הזמנים ואפילו לעשות עבודה טובה יותר ממה שציפיתי.
טיפ ייחודי שלמדתי: כשאתם מתקשים ליישם את השיטה, נסו למצוא לעצמכם שותף או חבר שיעזור לכם לעודד אחד את השני ולהישאר מחויבים.
3 טעויות נפוצות וכיצד להימנע מהן
- טעות 1: במקום לנסות לעשות הכל בבת אחת, נסו להתחיל בקטן. אנשים נוטים להציב לעצמם מטרות גדולות מדי, ואז מתייאשים כשלא מצליחים לעמוד בהן. התחילו בצעדים קטנים ומדודים, ותגדילו בהדרגה את הקושי.
- טעות 2: במקום להתעלם מהכאב, הקשיבו לגוף שלכם. אנשים חושבים שהתמודדות עם חוסר נוחות פיזית או נפשית מצריכה התעלמות מוחלטת ממה שהגוף משדר להם, אך הקשבה לגוף היא קריטית על מנת ליישם את השיטה הזו בצורה בריאה ומאפשרת.
למדו להבחין בין כאב שמעיד על פציעה או בעיה רפואית, לבין כאב שנובע מחוסר נוחות זמנית.
- טעות 3: במקום להשוות את עצמכם לאחרים, התמקדו בהתקדמות האישית שלכם. השוואות לאחרים עלולות לגרום לתסכול וחוסר ביטחון. זכרו שכל אחד מתקדם בקצב שלו, ומה שחשוב זה שתראו שיפור ביחס לעצמכם.
המילה האחרונה: התחילו היום
העיקרון המרכזי של "לא להפסיק לעולם" הוא פשוט: אתם מסוגלים ליותר ממה שאתם חושבים. אפילו יישום של 10% מהשיטה יכול להוביל לשיפור משמעותי בחוסן המנטלי שלכם וביכולת שלכם להשיג את המטרות שלכם. איזה צעד קטן תוכלו ליישם כבר היום?
שאלות נפוצות
- האם השיטה מתאימה לכולם? כן, השיטה מתאימה לכולם, אך חשוב להתאים אותה ליכולות ולמטרות האישיות שלכם. התחילו בקטן והגדילו בהדרגה את הקושי.
- מה עושים כשמרגישים שאי אפשר יותר? זכרו את כלל ה-40%, ושאלו את עצמכם "מה עוד יש לי לתת?". צרו לעצמכם תזכורות ויזואליות או מנטליות שיעזרו לכם להישאר ממוקדים.
האם יש מחקרים שתומכים בשיטה? מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה החיובית מראים שפיתוח חוסן מנטלי ויכולת התמודדות עם אתגרים משפרים את איכות החיים ואת ההצלחה האישית. לדוגמה, מחקרים הראו כי אנשים בעלי חוסן מנטלי גבוה יותר נוטים להיות בעלי רמות גבוהות יותר של אושר, סיפוק עצמי ויכולת התמודדות עם לחצים. (לדוגמה: Seligman, M. E. P. (2006). Learned optimism: How to change your mind and your life.* Vintage Books.)
אני ד"ר איתי שגב, מומחה לפסיכולוגיה קלינית, ומאמין גדול בכוחו של המוח האנושי לפרוץ גבולות ולהשיג את הבלתי אפשרי.
